מבוא לספר שמואל

שמו של ספר שמואל בא לו מכמה טעמים: ראשית, משום שלפי מסורת הרווחת חיבר שמואל את הספר. נאמר בתלמוד: "שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות" (בבא בתרא י"ד ע"ב ). יש שאמרו כי השם ניתן לספר מפני שהוא פותח בהולדת שמואל, ומשום פרקיו הראשונים העוסקים במעשיו. אלה סימנים חיצוניים ,אך דומה כי הטעם העיקרי לכך ששמואל הנביא והמנהיג הוא המניע העיקרי למאורעות שעליהם נסב הספר.

במסורת היהודית נחשבים ספרי שמואל א ו - ב לספר אחד, ורק בתרגום השבעים מצאנו לראשונה את החלוקה לשמואל א ולשמואל ב. חלוקה זו נתקבלה בנוסח המסורה. בדיעבד יש טעם רעיוני ולא רק פורמאלי חיצוני לחוקה זו. שמואל א פותח בהולדת שמואל שהמליך את שאול וייסד את המלוכה בישראל, ומסיים במות שאול ובניו בהר הגלבוע. כלומר הולדת הנביא הממליך מול מותו של המלך הראשון. שמואל ב פותח בהתגברות ישראל על המפלה בגלבוע ובהמלכת דוד ומסיים בהתחזקות דוד,במלכותו בירושלים ובבניית מזבח לה' בגורם ארונה, שם עתיד היה שלמה לבנות את המקדש לפי המסורת.

ספר שמואל א פותח בבשורת הולדתו של שמואל, בתקווה לעתיד, ומסיים במפלה בגלבוע. ואילו שמואל ב פותח במפלה ובמות המלך הראשון, ומסיים בהצלת ישראל מפני הדבר בירושלים ובעבודת הקודש בגורן ארונה כסימן טוב לעתיד לבוא.

כמו כן היחידה הכוללת של שני הספרים, הפתיחה והסיום מהווים ראייה לאחדות פנימית. בפתיחה שילה והנהגת עלי, ובסיום התחזקותה של מלכות דוד בירושלים. כלומר פתיחה בשילה וסיום בירושלים. בתחילה עבודת קודש, העתידה להתקלקל ולהיפסק, ובסיום עבודת קודש, העתידה לבשר תקומה של המקדש בירושלים.

במהלך תקופת השופטים הלך והתברר שאופן הנהגתם ,ובעיקר שיטת המשטר- שלא הבטיחה רציפות של השלטון לאחר מות השופט, לא היה בה כדי לתת מענה למצוקות שמהם סבלו שבטי ישראל, שכן סוף ספר שופטים מתאר תקופה שאין בה לא חוק וסדר.הספר מסתיים במשפט " בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיני יעשה " ובכך מצביע על הצורך בשינוי שיטת השלטון. המספר המקראי מרמז שלדעתו הפתרון הוא שלטון מלך.

לעומת ספר שופטים, שענינו ספור תולדותיהם של המנהיגים המקומיים בכל שבט, מספר ספר שמואל א על מנהיגים הפועלים מתוך מגמה לאחד את השבטים לעם אחד תחת מנהיגות אחת.

ספר שמואל הוא ספר המלוכה. המחבר מציג את תקומת המלוכה מראשיתה ועד התעצמותה של מלכות דוד בגורן ארונה בירושלים.גם הפרקים הקודמים לייסוד המלוכה, תולדות בית עלי ותקופת הביניים, עד לסיפור המלכת שאול, הם כהכנה והקדמה ליסוד המלוכה. זוהי תקופת קדם מלכותית, שהביאה בהכרח לתקומת משטר חדש. לפיכך אין הספר מסתיים במות דוד, כפי שספר דברים מסתיים במות משה ספר יהושע במות יהושע. צירו של הספר אינו דוד המלך אלא המלוכה המתממשת ובאה לידי ביוטי במלכות דוד. גישתו של ספר שמואל כולו למלוכה חיובית, ובכך אין דומה לו בשאר ספרי המקרא.המחבר מעלה לבטים וחרדות מפני שלטון המלוכה ואינו מהסס להביא את דעתו השלילית של שמואל למשטר זה. אך ה' הוא המצווה לבסוף על שמואל לשמוע בקול העם ולשים עליו מלך בשר ודם. המלוכה אינה פשרה, אלא צורך השעה. משטר המלוכה הוא חיוני לעמידה בפני אויבים מבחוץ, וכדי להשליט משפט בקרב העם.

שמואל א:

פרקים:

א, ,ג,ח,ט,י,יא,ט"ו,ט"ז,י"ז,י"ח,י"ט, ,כה,כ"ח,לא

פרק א –הולדת שמואל

הנושא: התערבות האל בהולדת שמואל לשם קיום ייעודו ושליחותו כמנהיג וכנביא על העם

פרק א מספר על לידתו של שמואל.המיוחד בסיפור זה הוא בכך שבלידת שמואל יש צורך בהתערבות מלמעלה, שכן לבו היילוד יש ייעוד ושליחות, שכנראה קיימים בו עוד בטרם נולד. התערבות ניסית ראינו בסיפור הולדת משה והצלתו. סיפור לידתו של שמואל מזכיר במידה מסוימת את לידת שמשון וכן את לידת יצחק, יעקב ויוסף, כולם מאימהות עקרות שנחלצו ממצוקתן בהתערבות האל.

פתיחת הסיפור (המצג האקספוזיציה), מציגה את הדמויות העיקריות הפועלות בסיפור, את מערכת הקשרים בין הדמויות ועוד פרטים הנחוצים להבנת הסיפור. הסיפור עוסק בארבע דמויות ובמערכת היחסים ביניהן. המספר מתאר בהרחבה את עולמן הפנימי של הדמויות הראשיות את תחושותיהן מחשבותיהן ואת התנהגותן.

המקורות הבאים יעזרו לך למלא את הטבלה לגבי הדמויות הלוקחות חלק בסיפור.

1.אלקנה היה נשוי לשתי נשים חנה העקרה ופנינה שילדה לו ילדים. יעקב גם הוא היה נשוי לשתי אחיות רחל העקרה אותה אהב ולאה האישה הפורייה (בראשית ל1 -2).מה אפשר ללמוד על אלקנה מתוך ההשוואה לתגובתו של יעקב על דברי רחל, וכיצד השוואה זו מאירה את דמותו של אלקנה?

2.מדרשים ופרשנים מעירים על יחסה של פנינה לחנה.את הביטוי "וכיעסתה צרתה גם כעס" (פס' 6 ) מפרש ר' יוסף קרא כך: בראות צרתה פנינה, שאלקנה אוהב לחנה יותר ממנה, הייתה מכעסת אותה, ולבד מן הכעס שהייתה נוהגת בעצמה על שאין לה ילדים, והייתה צרתה מוספת לה כעס על כעסה"

רבי יוסף קרא חי בסוף המאה ה-11 וראשית המאה ה-12 חי בצרפת.היה מתלמידיו של רש"י ולא היסס לחלוק עליו או להוסיף על פירושיו.

המדרש כמנהגו מתאר את היחס בין שתי הנשים הצרות: "וכעסתה צרתה גם כעס- מכעסת וחוזרת ומכעסת.מה הייתה אומרת לה? האם קנית לבנך הגדול סודר וכתונת וחלוק? אמר רבי נחמן בר אבא: הייתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: איך את עומדת ומרחצת פניהם של בנייך כדי שילכו לבית הספר? ובשש שעות הייתה אומרת לה: חנה , אין את עומדת ומקבלת בנייך שבאו מבית הספר? רבי תנחום בר אבא אמר: היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מבניו חלקו. הייתה פנינה מתכוונת להכעיס את חנה והייתה אומרת לאלקנה: תן לזה בני חלקו, ולזה בני חלקו, ולזה לא נתת חלקו? למה? בעבור הרעימה."

3. על אופייה של חנה ניתן לעמוד מתגובותיה המופיעות בפסוקים הללו 7, 10,12 , 13

הדמות מאפיין	אלקנה	פנינה	חנה	עלי
מאפיין-התנהגות מעשים תחושות מחשבות
יחסה לדמויות אחרות

הבעיה המרכזית העולה בפרק היא בעיית העקרות של חנה.

משמעותה של העקרות בעולם העתיק –מתוך יאירה עמית "ולמה נתעקרו האמהות?בתוך קוראות מבראשית עמ' 127 -129

תפקידה העיקרי של האישה בחברה הישראלית הקדומה, כמו בחברות פטריארכאליות אחרות, היה לידת ילדים וגידולם. ריבוי ילדים היה אמצעי הישרדות במלחמת הקיום האכזרית. לפיכך אין לתמוה שהברכה הראשונה שבירך ה' את המין האנושי, לאחר היבראם זכר ונקבה הייתה "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" העקרות נתפסה כקללה, והאישה העקרה כמקוללת. העקרות קבעה את מעמדן הכלכלי הנחות של האישה בתוך המשפחה. אישה עקרה לא זו בלבד שלא מימשה את ייעודה במסגרת המשפחה, היא נשארה ללא ביטחון כלכלי. אם בעלה נפטר ולה אין בנים, היא תלויה באחי בעלה או בבני האישה הצרה.במציאות זו חשה העקרה שטוב לה מותה מחייה, כפי שניתן ללמד מדברי רחל ליעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל 1 ).דברי רחל לאחר לידת יוסף מעידים כי העקרות והעדר הבנים נחשבו לחרפה: "אסף ה' את חרפתי" (בראשית ל 23 )

כאמור העקרות מוטיב מרכזי בלידת גיבורים במקרא. האמהות שרה רבקה רחל ולאה היו בתחילה עקרות. אולם לאחר שהתפללו לאלוהים, הרו וילדו בנים. המספר מצביע על קווי דמיון בין חנה, אמו של שמשון שהייתה עקרה בתחילה, לבין אותן אמהות עקרות של מנהיגי האומה.בכך הוא מרמז לקוראים שכשם שיצחק יעקב ושמשון היו מנהיגים חשובים, כך יהיה גם שמואל.הלקח הוא שהבחירה במנהיג נעשית לפעמים על ידי ה' עוד בטרם נולד, וכבר לידתו הפלאית היא סימן לבחירתו.

השיר "עקרה" / רחל

בן לו היה לי! ילד קטן,

שחור תלתלים ונבון.

לאחוז בידו ולפסוע לאט

בשבילי הגן.

ילד.

קטן.

אורי אקר לו, אורי שלי!

רך וצלול הוא השם הקצר.

רסיס נהרה.

לילד השחרחר

"אורי! " -

אקרא!

עוד אתמרמר כרחל האם.

עוד אתפלל כחנה בשילה.

עוד אחכה

לו.

4.המשוררת בשיר "עקרה" מדמה את עצמה לשתי דמויות מקראיות, לרחל האם ולחנה משילה.כתוב מה הדמיון שהמשוררת רואה בינה לבין כל אחת משתי בדמויות.

5.מילים מהשורש שא"ל מופיעות בפרקנו שבע פעמים במשמעויות שונות. עיין למשל בפסוקים 17 24 , 20, 28 . כאשר המספר המקראי משתמש באמצעי זה – חזרה על מילה או על צירוף מילים בפרק, הוא מבליט לעיני הקורא רעיון מסוים. מהן המשמעויות השונות בהן מופיע השור ומהו הרעיון העמד מאחוריו?

ענה בבלוג: אחת התכונות של המספר המקראי הוא לצמצם בפרטים ,ואילו כאן בפרק הוא מרחיב על הדמויות השונות ולמעשה מתמקד לכאורה בבעיה פנים משפחתית. כיצד ניתן ליישב את הסתירה לאור מה שלמדת לעיל?